הספד לשנה – יחיאל יפת

27.10.2006
ה’ חשון, תשס”ז

שנה עברה מאז שקבלנו את הבשורה המרה
שאמנו וסבתנו צפורה היקרה נפטרה
ולא האמנו שזה קרה
כי היא בסך הכל הלכה לטיפול תקופתי רגיל, אבל משם כבר לא חזרה.
והכל בהפתעה וללא כל אזהרה
היא הלכה לבדיקות בבית החולים כשהיא זקופה וערנית,

ואפילו התלוצצה עם הרופאים ולכן התדהמה
ומאז שנתייתמנו מאמנו היקרה
נוצר חלל גדול בחיינו, ונבכה על האשה הטהורה
אשר שמרה עלינו מכל צרה
היא היתה לילדיה אמא טובה ,דאגנית ומסורה
לנכדיה ונכדותיה היתה סבתא מפנקת, ובעיקר היתה להם חברה
היא תמיד זכרה להדליק נרות נשמה להוריה, אחיה ואחיותיה בימי אזכרה

להיות סבתא זה ללמוד לשתוק,
להיות מעורבת אבל לא מתערבת בשום צורה
להיות סבתא זה לזכור שיש עוד סבתא אוהבת, וזו אמת שאין להסתירה
היא הצליחה להקים בית בעל אורח חיים תרבותי
ומלא התחשבות וחמימות של פרגון הדדי ותמיכה של החזק בחלש
וקבעה את החינוך כערך עליון
וכל זה היא שמה לה למטרה

אם מישהו מהם נקלע למצוקה – תבוא העזרה במהרה
דעתה היתה חשובה לנו, עם נסיון שנצבר עשרות שנים
בצורה חדה וברורה
ועם חכמת חיים נדירה

היא אהבה אנשים והם החזירו לה אהבה בתמורה
ואנחנו נדליק נר לזכרה ולעולם לא יכבה נרה
כי תמיד נצעד לאורה של אמנו היקרה
שעלתה לשמים בסערה
ושם למעלה בשמים היא מגיעה עם קבלות של הרבה מעשים טובים
והרבה גמילות חסדים ומתן בסתר, ובסך הכל היא סיפקה את הסחורה

אם זה בטיפול בהורים ובכל המשפחה הגדולה של אחיה ואחיותיה,

וכל זאת עשתה מתוך בחירה
היא היתה אשה לוחמת לטובת המשפחה, וללא מורא
היא היתה אשה גאה אבל לא גאוותנית ועל זה התפארה

וביום הכיפורים ישבה בבית הכנסת עם הנשים בגזוזטרה של העזרה
ועולים בה ההרהורים והזכרונות מימים רחוקים
והיא רואה בעיני רוחה את אביה החזן
קורא בקול חזק וצלול המרעיד את הלבבות,
את הפסוקים בתפילת “כל נדרי”:

בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה
על דעת המקום ועל דעת הקהל, אנו מתירים להתפלל עם העבריינים
והקהל עומד על רגליו, ולנוכח ארון הקודש הפתוח,
כשהוא עטוף בטליתות ועונה אחריו : נדרנא לא נדרי ואסרנא לא אסורי ושבועתנא
לא שבועי ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה

ולמחרת בערב הקשיבה לתפילת הנעילה והכפרה.
ובחג שמיני עצרת אהבה לראות את ההקפות עם סיפרי התורה. ולשמוע את המזמורים והשירה
וכמה אהבה לשמוע את פרשת השבוע וסיפורי המקרא.

ועכשיו במלאת שנה מאז הקבורה
אנחנו רואים כמה היא חסרה,
ובלעדיה קשה ונורא.
היו לה כאבים ובשקט התייסרה.

ציפורה היקרה כולנו הערצנו אותך, אהבנו אותך, אהבנו להתייעץ איתך.
היית אשה של ערכים ורגישה לזולת,
לנצח נזכור אותך שהיית אשה אדירה
היית אשת חיל, פטריוטית, אכפתית ומעורבת בנעשה בארץ, עם דעה מגובשת וללא פשרה.
ולכן היום נרגיש בחסרונה של האשה המאירה והמזהירה
שהיתה פאר היצירה
ובצרור החיים תהא נשמתה צרורה