יחיאל מעלה זיכרונות מהבית ברחוב מטולה 6 אשר בנוה צדק תל אביב

This item was filled under [ Metula 6, Mordechay מרדכי, Yehiel יחיאל ]

           זיכרונות מהבית ברחוב מטולה 6 אשר בנוה צדק תל אביב

  1. ובהזדמנות חגיגית זאת אני רוצה לספר לכם קצת זיכרונות מהימים הנפלאים שלי עם המשפחה שלנו ואני שוב רוצה לחזור על חלק מהסיפורים הידועים והלא ידועים אשר קרו לי בימים רחוקים ,וברצוני להתחיל עם ההורים הנפלאים שלי איך שהם השלימו האחד עם השני כשאימא שלי נישאה לאבי היא לא הכירה אותו לפני כן וכשאמי סיפרה לי שהאימא שלה הראתה לה עם מי היא תינשא ,על ידי זה שהצביעה לה ממרחק ואמרה לה את רואה את הבחור הזה שיושב בפינה בקצה האולם עם זה את עומדת להתחתן , וכמובן היא לא התווכחה אתה כי ההורים משני הצדדים כבר סיכמו ביניהם את כל התנאים ואני נדהמתי לשמוע איך יתכן דבר כזה לאהוב בחור מבלי שהכירה אותו לפני כן , בסופו של דבר יצא רק טוב מהחתונה הזאת שאבי זיכרונו לברכה הוא היה הבסיס הראשי וראש השושלת של משפחת יפת המפוארת , אבא שלי היה אדם שקט ואהוב וגם צנוע אשר עבד והתפרנס כצורף זהב ועסק כל הזמן באמנות  וביצירת מודלים של טבעות עבור כלות וחתנים הוא היה אדם ישר וצנוע ונחבא אל הכלים וגם נאמן על כל הלקוחות שלו ובפרט על האבנים היקרות שהיו משובצות בכל התכשיטים שהוא יצר ,אימא שלי הייתה מספרת שהיא באה מעדן לארץ עם הרבה תכשיטים שעלו לדבריה באלפי לירות שטרלינג , ההורים שלי עלו לארץ עם הון לא קטן והוא קנה מגרש באזור התעשייה של פתח תקווה ליד מפעל ”ברזילית וגם רכש מגרש להשקעה במזרח ירושלים ”בבית חנינא ” ,את המגרש בפתח תיקווה מכרנו בלחצו של אחי שלמה שהיה  זקוק לכסף ואת המגרש  ”בבית חנינא” הנמצא במזרח ירושלים נשאר עד היום הזה, מבלי יכולת למכור למרות ששילמנו מסים על המגרש לעירית ירושלים משנת 1945 עד שנת 2002 וכל זאת לאחר וויכוחים והתדיינויות עם רשויות המס של עיריית ירושלים שאין לנו את האפשרות למכור את המגרש וכי אין לו פרצלציה , ולמרות הכול שלחו למרדכי אחי כנציג היורשים קנסות ועיקול על המשכורת שלו בזמן שהוא עבד אצלי ”בחברת רב-נוי בע”מ” ,ורק לאחר שהבן שלי אילן נכנס לתמונה  בתור  רואה חשבון ושלח להם מכתב חריף הם הפסיקו לגמרי עם העיקולים והקנסות.
  2. אני נזכר באימא שלי עד כמה שהייתה אישה חכמה מרדכי אחי היה מספר לי על הכישרונות שלה ועל חכמת החיים שלה עד כדי כך שהיא שימשה כיועצת לאחיה יוסף דוד בכל העסקים הרבים שלו , וגם בכול העניינים הקשורים שלו בעדה. הוא היה שולח חולים בעיקר את הזקנים לבדיקות אצל דוקטור כהן ברחוב מונטיפיורי פתק אליו וכמובן שהיה משלם לו בסוף החודש. דר. כהן היה באותה תקופה גם איש פוליטי וחבר גם במועצת עיריית תל אביב מטעם המפלגה הרוויזיוניסטית ושל בית”ר ויותר מאוחר גם שימש כממונה מטעם ראש העיר מר איכילוב על תיק הבריאות , אני נזכר גם שאימא סיפרה לי שאחיה יוסף דוד לא גבה ממנה שכר דירה במשך 22 שנים שגרנו בבית הזה ולא רק זה אלא תמיד שהיינו בורחים בזמן המאורעות עם הערבים אנחנו תמיד התארחנו אצלו ברחוב דגניה 18  אחיה יוסף דוד היה נותן לה כסף לקניית תרופות כגון טיפות לאוזניים וגם לעיניים ולאוזניים וגם לקניית משחות לפצעים וגם תחבושות וכוסות רוח וחוקנים שהייתה משאילה להם ,אני זוכר גם שיום אחד סיפרתי לה על הדבר הזה שהיות ואנחנו גרים על הגג ברחוב באזל וישנה שכנה אחת שתמיד מבקשת מהדסה  חלב או סוכר, או מקלות לתליית הכביסה שלה , אבל היא לוקחת ולא מחזירה לה והדסה כועסת עליה מאוד אז אמי ענתה לי שתשלח אותם אליי אני אשמח להשאיל במקומה. אני זוכר גם שאימא שלי השתתפה כמעט בכל הביקורים בבית הספר כמו באסיפת הורים או לדוגמא היא נפגשת לשיחה עם המחנך והיא ידעה הכול על היחסים הכלליים בין המחנך לתלמידים שלו באם הוא מורה קפדן  או  ליברלי , אני גם ראיתי אותה כשהיא הלכה לאסיפת הורים בזמן ההיריון המתקדם שלה וזה רק מראה עד כמה היה חשוב לה לדעת על החינוך שלנו , אימא שלי הייתה מעורבת בחיי הקהילה יחד עם אחיה יוסף דוד אני ראיתי גם שהיו באים אליה קרובי משפחה והייתה עושה שלום בין איש לאשתו ובעיקר למכרים , לאמי היו שלושה אחים שהתחתנו עם שלוש אחיות האח  הראשון היה יוסף שהתחתן עם סלאמה והשני היה מנחם שהתחתן עם מלכה והשלישי היה יעקב שהתחתן עם רחל , אני גם זוכר שיעקב בא אלינו לביקור והוא התנשק עם אימא שלי ואני כעסתי עליה ובכיתי אז היא ענתה לי מה אתה בוכה זה אח שלי ואני אוהבת אותו ואז כנראה שנרגעתי.

3 את אחי בכורי מרדכי אהבתי מאוד כי הוא למעשה היה מטבעו אדם בעל אופי טוב וגם של מחנך בעל קסם מיוחד במינו , כי הוא היה בעל סמכויות שלקח על עצמו תפקיד של מחנך ולא השתמש בכוחו הפיזי אלא אך ורק בהסברים פשוטים והמובנים לכולנו , והוא לא דגל באמירה המטופשת של אותם ימים ”חוסך שיבטו שונא בנו ” אף פעם לא השתמש במקל אלא ההיפך מזה בדברי נועם וכולנו  התברכנו בזה , ולמדנו ממנו סידרת חינוך של כיבוד אב ואם ולתת כבוד למבוגרים ממך ולעזור לכל נצרך , כשאחי מרדכי עבד בחלוקת עיתון ”הארץ הוא היה רוצה לדעת איך עובדת המערכת של העיתון הוא היה נכנס ורואה שם חלק מהעיתונאים שהוא היה מכיר אותם דרך הקריאה של המאמרים שלהם והוא רואה איזה השפעה  יש להם במדינה והוא היה רואה  את שחקני ”הבימה” באים לקרוא את הביקורת של העיתונאי מר חיים גמזו שהיה מפרסם כמעט תמיד ביקורת קשה ביותר על ההצגות של התיאטרון ובפרט לאחר הפרימיירה , והם היו נרגשים מאוד וחסרי סבלנות כדי לקרוא את מה כתב עליהם , השחקנים היו באים למערכת בזמן ההדפסה בשעה אחת לאחר חצות כי לא היה להם הסבלנות לחכות לבוקר ואז הם בדרך כלל וכמעט תמיד הם בוכים ,  אפרים קישון העיתונאי והמחזאי שגם הוא נקטל ברוב ההצגות שהוא כתב וכל המבקרים שיבחו את ההצגות שלו ואת כתיבתו ורק המבקר של עיתון ”הארץ” מר חיים גמזו כתב עליו ביקורת קטלנית ,ואפרים קישון לא נשאר חייב והחזיר לו מנה הגונה והוא המציא נגדו מילה חדשה ” לגמוז ” שפירושו ”לקטול ” , ועל כן כל השחקנים שנאו אותו וקראו לו בשמות גנאי אבל בעל העיתון מר גרשום שוקן העריך אותו מאוד ולא וויתר עליו , כי דווקא בגלל זה ומשום כך בלבד שווה לו כל הרעש שנעשה   מסביב ומזה שפוחדים ממנו ,אחי מרדכי העריך מאוד את עיתון ”הארץ” וגם את העיתונאים  שכותבים לעיתון ובכלל זה גם לכל העלייה שבאה מגרמניה שהייתה עלייה מבורכת , של רופאים ומהנדסים ועיתונאים ועל ידי כך הם העלו את הרמה של היהודים בארץ ולכן מרדכי אחי היה רוצה גם שהילדים שלו ילמדו בבית ספר תיכון וגם באוניברסיטה ובשלב ראשון היה מביא הביתה לא רק את עיתון ”הארץ” אלא גם עיתון ”הבוקר ” השייך למפלגת הציונים הכלליים , וגם את עיתון ”המשקיף” של המפלגה הרוויזיוניסטית וגם את החוברת של  ”העולם הזה”  שהיה שייך לאורי קיסרי  שנמכר יותר מאוחר בשנת 1950 -לאורי אבנרי ואת החוברת של ” לאישה” שהיה שייך לעיתון ”ידיעות אחרונות” והכי חשוב שהיה מביא לנו את עיתון ”הצופה”  עם הטור יומן המלחמה שנכתב על ידי דר. עזריאל קרליבך שתיאר בצורה מקצועית את מהלכי מלחמת העולם השנייה.

4.   מרדכי אחי אהב לקרוא את יומן המלחמה ומידי שבת היה מספר לנו את מה שהוא קרא ביומן  על הכיבושים של הצבא הגרמני של היטלר יימח שמו  וזכרו , ומאחר ואנחנו  גם קוראים את כל העיתונים שיוצאים לאור באותה תקופה יצא ככה שגם אני שהייתי בגיל 12 כשהתחילה המלחמה לא כל כך הבנתי את כל המשמעויות ומה התוצאות של  הכיבושים  של הגרמנים באירופה ואחי מרדכי שהיה באותה התקופה גם איש פוליטי והוא ישב כל שבת לפני הקידוש על כוס היין וכמובן אחרי סעודת השבת והסביר לנו היטב את כל מהלכי המלחמה כמובן בעזרתו של גדול העיתונאים בזמן הזה ד”ר עזריאל קרליבך , ועל יד שולחן השבת ישבו אתנו  גם אורחים קבועים כמו רחמים מנחם וגם בן הדוד שלנו שלמה וכמובן גם אחי שלמה שסיפר לי אחרי כמה שבועות שהוא היה מאחר לפגישות שהיה קובע עם חברים בגלל ההרצאות והניתוחים על מהלכי המלחמה ועל התוצאה הטראגית של המלחמה על העם היהודי באירופה , בשלב יותר מאוחר כשלמדתי בכיתה ז’ המורה והמחנך שלנו ביקש מאתנו לתת חיבור על המלחמה אף תלמיד חוץ ממני לא כתב חיבור והוא ביקש מאחד התלמידים   שיקרא את החיבור שאני כתבתי מאחר ואני הגעתי לבית הספר מאוחר וכשנכנסתי לכיתה כל התלמידים מחאו לי כפיים , המורה שלי היה יוסף עודד אשר חקר אותי וגם שאל אותי אם מי שהוא מבוגר עזר לי בכתיבת החיבור ואני  סיפרתי לו שאחי מרדכי עובד בחלוקת עיתון ” הארץ ”  וגם שהוא מביא לנו חוברות ועיתונים נוספים וגם בשבתות שאני שומע את ההרצאות המרשימות שלו , וחוץ מזה אני פשוט העתקתי חלק לא קטן מהנאום של הנשיא מר חיים וויצמן על השואה האיומה של יהודי אירופה הנזרקים לכבשנים , המחנך שלי  מר יוסף עודד הזמין יותר מאוחר את התלמיד שהקריא את החיבור שלי היה יהודה שרעבי אליו לשיחה על נושא השואה וכמה זה חשוב לו שכל התלמידים ילמדו על ידי קריאה של העיתונים המופיעים בארץ , וכמה שאני רואה היום בדיעבד את הרעיון של אחי מרדכי אשר רצה לדעת את כל הנעשה בתחום העיתונות  לא רק בענייני המלחמה בלבד , אלא הוא היה סקרן לדעת מה כותבים העיתונאים על הנושאים כגון: חינוך , פוליטיקה , מסורת , ותרבות ,  ועוד ועל כן המטרה של אחי מרדכי הייתה אז עבודות גם ביום וגם בלילה, ועל כל זה בהמשך מרדכי  אחי בכורי היה איש משפחה למופת שקשור אלינו בעבותות של אהבה , אדם יקר היה אחי אשר היו לו כל המעלות הטובות אשר נתן לו אלוהים כי אדם כזה נולד פעם בכמה דורות הוא היה אדם סבלני ובעל מידות טובות וכל האנשים אהבו אותו וכל זה  למה כי הוא אהב אנשים.

5. אחי ככורי מרדכי כשגמר את לימודיו בבית הספר העממי יצא מיד לעבודה במפעל לייצור מרצפות ברחוב העלייה בתל אביב שהיה שייך לשני התעשיינים העדנים מר יעקב שלמה כהן ומר שלום לוי, ומנהל העבודה היה מיודענו מר מנחם משה  בעלה של אסתרי שהיה חתנו של מר יוסף דוד ואת המשכורת שלו היה מעביר ישירות לחנות המכולת של הדוד יוסף דוד כעזרה למשפחה כי בתקופה הזאת היה מצבנו לא כל כך טוב  וזו גם הסיבה שמרדכי עבד במקום להמשיך בלימודים , וזה מזכיר לי מצב דומה כשאני סיימתי את לימודיי בבית הספר העממי ורציתי להמשיך בבית הספר התיכון לא יכולתי ללמוד בגלל מצב דומה , אני נזכר שמרדכי בעצמו  לקח אותי למחנך שלי מר יוסף עודד וסיכם אתו על פשרה מאחר ואני צריך לעזור למשפחה אני נזכר שהם החליטו שאני אעבוד ביום ובערב אלמד , והם קראו לזה שביל הזהב ,  כאמור לעיל אנחנו נמצאים בתקופת מלחמת העולם  השנייה בשנת 1941 והמצב בארץ היה נורא ובזמן הזה הייתה מלחמת העולם השנייה בעיצומה והיה מחסור חמור של מזון בגלל צמצום של היבוא הבא לארץ דרך הים וגם מצרכים חיוניים כגון מזון לתינוקות , ולכן הממשלה הבריטית עודדה את הייצור החקלאי בארץ וסיפקה זרעים וזבל לחוות החקלאיות וכל זה נעשה כדי למנוע רעב בארץ וגם מצרכים חיוניים כגון מזון לתינוקות היו בצמצום רב , ולכן המושל הבריטי בארץ היה מספק זרעים לחקלאים כדי שיוכלו לזרוע כמה שיותר , ובדיוק בתקופה הזאת מרדכי אחי עבד בחווה החקלאית של מקווה ישראל ולשם היה נוסע באופניים וחוזר עם תוצרת חקלאית על הסבל של האופניים ואין לתאר עכשיו את העזרה הזאת מבחינה כלכלית והשמחה והאושר במשפחה שלנו , ואני זוכר היטב את תפחי האדמה ואת העגבניות והמלפפונים ובעיקר את הענבים ובעיקר את ריח השדה  שאחי מרדכי הביא אתו באופניים , והיה מסביר לנו על כמה סוגים של ענבים שמגדלים בחוה של מקווה ישראל שמגיע לעשרות וכמובן אימא שלי חילקה את רוב המצרכים לשלושת אחיה וגם לשכנים שלנו אשר גרים אתנו במטולה 6 , כידוע הדוד שלי מר יוסף דוד לאחר שקנה בית ברחוב דגניה 18 ועבר לגור שם הא השכיר את החדרים שלו לדיירים  חדשים שאת שמותיהם אינני זוכר אבל את מקצועו של אחד הדיירים היה סבל בחברת ”תנובה” והוא היה חבר של שמואל חזן שעבד אתו גם כסבל בחברת ”תנובה ”, ויותר מאותר כשהם עזבו אנחנו תפסנו את החדרים שלהם ויותר מאוחר הדוד שלי מר יוסף דוד החליט  למכור לנו את כל הבית במחיר מוזל , כפי הנראה מאחר והמשפחה שלנו גדלה ואחי מרדכי עבר לגור בבית הזה לאחר שהתחתן וגם אחי שלמה לאחר חתונתו  עבר לגור בבית הזה במטולה 6 לא היה כדאי לו  להחזיק את הבית.

6 . כידוע אחי מרדכי היה בצעירותו איש פוליטי והיה מזוהה עם הדעות של זאב ז’בוטינסקי איך ידעתי אני זוכר את היום הזה היטב כשהייתי בן 13 שנה הייתי בטיול בשפת הים עם ציפורה והיא סיפרה לי שהיא שמעה עכשיו שהמנהיג  של ”ביתר” מר זאב ז’בוטינסקי מת באמריקה וכשהגענו הביתה ראיתי את אחי מרדכי בוכה ,זאב ז’בוטינסקי נפטר בשנת 1940 כשהוא בן 60 שנה בלבד וזו הייתה אבדה גדולה לתנועה הרוזיוניסטית ולכל היישוב העברי בארץ כי המנהיג הזה היה ברוך כישרונות ובעל ידע במדיניות ארצית ועולמית ,ולכן הלכו אחריו רבים וטובים , אחי מרדכי התנדב בתקופה הזו למשטרת הגפירים ושרת כשומר בקיבוץ תל יוסף אשר בעמק יזרעאל , בתקופה הזאת הנקראת מלחמת המאורעות שפתחו הערבים במלחמה אכזרית  בישוב העברי בארץ ישראל, מרדכי יחד עם משה  רצון פתחו מועדון שנקרא  ”ארגון עולי עדן ” שהיה בזמנו מסונף לתנועת ביתר ‘ משה רצון שכר אח הדירה וגם שילם  מכספו כי לתנועת ביתר אין כסף ולכן בשלב ההתחלתי ולכשירחיב הם שניהם התנדבו להקים את המועדון הם עסקו בגיוס הנוער אשר בחלקם קיבלו הכשרה  ”במצודת זאב ” להיות מדריכים , אחי מרדכי גייס גם אותי למועדון שנקרא ” ארגון עולי עדן ” לא לפני שגזר לי את הפאות ודאג שיקנו לי בגדים מתאימים כמו מכנסי חאקי וחולצות לבנות כי זה היה הלבוש ההכרחי וכמובן שכל זה נקנה בזוגות להחלפה והחיים שלי השתנו  ללא הכר, המדריכים שלנו ברובם היו גם מהשכונה שלנו הנקראת ”מחנה יוסף ” וכל ערב היו לנו הרצאות בנושאים שונים נוסף למדריכים המקומיים היו גם מדריכים של  ”ביתר” בערבים שמענו הרצאות מעניינות בכל מיני נושאים אקטואלים שעמדו על הפרק , וגם על ההיסטוריה של עם ישראל בארץ ישראל בכל התקופות , ועל גבורת הלוחמים שלנו יוסף טרומפלדור ,ושרה אהרונסון , וכמובן על גבורת לוחמי האצ’ל והלח’י ובשבתות היינו יוצאים לטיולים אל מחוץ לעיר , אל גבעת נפוליון אשר ברמת גן ושם היינו עושים תרגילים של קרבות פנים אל פנים קפא”פ ועוד תרגילים עם זחילות של של אימוני שדה שנקראו א’ש לילה , ולעתים היינו ישנים בלילות בשדה הפתוח והיה לנו קר מאוד וכל זה נעשה כדי לחשל אותנו לקראת הימים הבאים , ואנחנו בסך הכול בני 13 עד 14 שנה ובחזרה למועדון היינו שרים שמחים ובעיקר גם מותשים ,כאמור לעיל  אחי מרדכי בכדי להרוויח הרבה כסף כדי לממן את כל התכניות שלו וזה לא היה דבר פשוט בכלל ,  כי כדי לעבוד גם ביום וגם בלילה וזה דורש מאמץ כזה שזה יכול לפגוע בבריאותו , ובכדי לחלק עיתונים בלילה צריך להתעורר בשעה 2 בלילה ולנסוע באופניים גם בימים גשומים ולדאוג שהעיתונים לא יירטבו ,ולחלק אותם כשהם לא רטובים וחלק מהעיתונים יש צורך לגלגל אותם ולזרוק אותם למרפסות כמובן שהעבודה הזאת דורשת מיומנות כדי שהעיתון לא ייזרק למרפסת של השכנים וזאת יש לקחת בחשבון שהוא מעמיס על האופניים כ 400 עיתונים ונוסף לזה שביום חמישי בכל שבוע  ישנם מוספים לשבת , החלוקה של העיתונים היא כאמור עבודה קשה וכשהוא מגיע הביתה בסביבות שעה שעה 5-30 והוא לפעמים חוטף תנומה של שעה במקרה הכי טוב ובשעה 7-הוא כבר צריך להתחיל את העבודה בעירית תל אביב כגנן במחלקת התחזוקה של גנים ונוף ,והיות ומרדכי כעובד עירייה נאמן ומסור לעבודה קיבל מיד גן ציבורי לאחריותו וגם פועלים אשר סרים למרותו והוא ניהל יומן מסודר ורישום מדויק של נוכחות העובדים בגן , וככה יצא כשהמנהלים של העירייה בענף התחזוקה היו מרוצים ממנו והם סמכו עליו , ובמשך הזמן מרדכי תפש יוזמה והפך את מחסן הכלים אשר בגן למשרד והכניס שולחן וספסל וכמה כסאות וכל זה הוא ביצע בעבודה עצמית יחד עם הפועלים שעובדים אצלו בתחזוקה של הגן , ונוסף לזה הוא טיפח את הגן והכניס לגן צמחים חדשים שכל מי שביקר בגן התפעלו ממנו ושיבחו אותו לא רק המנהלים של העירייה על העבודה המסורה שלו בגן וכמה אהבה לצמח ולפרחים , וכשהגינה מטופחת ונקיה והממטרות פועלות והכול פורח בגינה עם פרחים מכל צבעי הקשת וגם הספסלים נקיים וגם צבועים וזה נותן למבקרים בגינה את ההרגשה שבגינה הזאת כדאי לבקר , ומי המבקרים העיקריים בגנים הציבוריים  אלה הנשים עם הילדים הקטנים והזקנים שהם ביום מבקרים בגן כדי להינפש ,  ומה עושה מרדכי בנוסף לטיפוח הגינה הוא התחיל במבצע יומי של הבאת היונים לגינה על ידי פיזור של לחם טבול במים  , וזה מהווה אטרקציה מיוחדת לנשים ולילדים המבקרים בגן ,וכמובן כל מי שבא לגן הזה הנמצא ברחוב ויצמן בתל  אביב ליד בית החיל במקום מרכזי השוקק חיים כל היום ולכן כל הנשים והילדים נגשים אל מרדכי ומשבחים אותו על היוזמה המבורכת כי הילדים בעצמם דורשים מאימותיהם ומהמטפלות שלהם שייקחו אותם לראות את היונים והעיקר שהם דורשים להאכיל אותם בעצמם , ומי כמו מרדכי שיודע להסביר את ” האני מאמין שלו ”האומרת כך , ככל שהגן יהיה מטופח על ידי גיזום של הפרחים והערגות מגורפות כמו בווילות וגם הגינה והפרחים הגזומים לעילא ולעילא ובנוסף על האטרקציה של היונים וזה רק מוכיח שאפשר להכניס גם את הגן הזה למפעל של תרבות וניקיון , וכפי שאנחנו מכירים משכבר הימים  את רצונו העז של אחי מרדכי לעבוד ביום ובלילה הכרוך במאמצים כבירים והוא למעשה מבצע עבודה של שני אנשים ולמרות כל זה הוא לא זנח וגם לא וויתר על הביקורים המשפחתיים בשכונת התקווה או אצל הדודה מרים  בחולון או אצל שלושת הדודים שלנו אשר גרים בסביבה שלנו , אני לא יכול להסביר לכם מה עושים הביקורים האלה לאחי יקיר שלי ועד כמה הוא משקיע הרבה מרץ והרבה אהבה וכמה הוא שמח על כל ביקור שלו ולטענתו זה גורם לו הנאה ועילוי הנפש , וכשאני בא לביקור אצל אחי מרדכי לקראת ערב אני לעתים קרובות לא מוצא אותו בבית ואני שומע מציפורה גיסתי שהיא גם אמי שהבחור הנחמד שלנו יצא לביקורים משפחתיים ולא רק זה הוא לא מוכן לוותר על אף אזכרה ולא רק של הקרובים שלנו אלא גם במעגל השני של המכרים הרחוקים יותר.

7. קשה לי היה לשמוע את כל זה ולכן אני תפסתי יוזמה לבקר אצלו בעבודה בגן אשר נמצא ברחוב ויצמן ליד בית החייל את הגן אשר הוא מטפל ומטפח אותו ומשקיע בו את כל מה שלמד בגננות ומעבר לו ,  וכרגיל כל ביקור שלי אצלו בגן אני נהנה לשמוע על ההיסטוריה של הגן שלו שזה גם הבייבי שלו ועל הביקורות הטובות שהוא מקבל מהממונים עליו ובעיקר של הנשים והילדים הקטנים שאותם מעניין היונים והיונות שבאים גם כן לבקר בגן של הדוד מרדכי וכמובן אחי רוצה כרגיל לשמוע ממני איפה אני עובד עכשיו והוא היה מתלהב ושמח על כל הפרויקטים שאני מבצע יחד עם השותף שלי מר פרץ ליפשיץ בכל חלקי הארץ מיד איך שפתחנו את חברת ”ליפשיץ את יפת בע’מ ”ועוד לפני שהיה לנו משרד מסודר ואני רוצה להזכיר  שאת החברה שלנו נוסדה 14-2-64  ומיד קיבלנו שיטפון של פרויקטים קודם כל התקשרו אלינו לטלפון שלי בביתי כשגרתי ברחוב באזל כי רק לי היה טלפון ויש לי יומן שאשתי הדסה רשמה את כל ההודעות והיומן המקורי נמצא אצלי והעתק שלו מסרתי לבן חיל ,את העבודה הראשונה קיבלנו מחברת הבניה ”קרת” הנמצאת בגבעתיים ומיד מסרנו להם הצעת מחיר ויצאנו לבצע את עבדת הפיתוח בשיכון קרת  אשר בגבעתיים בעודנו עובדים בשיכון קרת השותף שלי מר  פרץ ליפשיץ הלך למרכז  של הקיבוצים וכידוע השותף שלי מר פרץ ליפשיץ היה ממייסדי קיבוץ עין –גב יחד עם  טדי קולק שיותר מאוחר  שימש כיועצו של ראש ממשלת  ישראל מר  דוד בן גוריון ולבסוף  גם נתמנה לראש עיריית ירושלים ובפגישה במרכז הקיבוצים גם אני השתתפתי  כמומחה לעבודות בנייה ופיתוח ולפני כן קיבלנו לבצע את עבודת הפיתוח של ”בית יגאל אלון בקיבוץ גינוסר את עבודת הפיתוח של בית ההארחה בקיבוץ גינוסר זכינו ללא מכרז  היות והחברה רות אשתו של יגאל אלון היא מכירה את פרץ וגם סומכת עליו שיבצע עבודה טובה ומיד ובזמן שאנחנו  עובדים בשביל חברת קרת בגבעתיים התקשרו ממועצת פועלי  גבעתיים בקשר לביצוע מגרש משחקים לכדור סל  כולל ריצוף של המגרש כולל ספסלים מבנייה של  אבן עם כרכוב לישיבה מביטון של 10-סמ ובנוסף לזה כמובן גדר רשת לפי התקן של רשות הספורט ואת העבודה ביצענו   לשביעת רצונם המלאה  ויותר מאוחר ביצענו עבודות פיתוח בכל הארץ  מקיבוץ ”מנרה” אשר בגבול הלבנון כולל הקיבוצים מסביב לכנרת כמו קיבוץ ”עין – גב ” קיבוץ ”גינוסר” וקיבוץ ”גדות” וגם ביצענו עבודת פיתוח בבית הספר האזורי של הקיבוצים ליד קיבוץ ”דפנה ”הנקרא ”הר וגיא ”וגם ביצענו עבודת פיתוח  לבית התרבות אשר נמצא ”במנחמיה” ומרדכי אחי הנחמד מנמנם לו בשקט מקשיב ולא מקשיב וכל זמן  השיחה אתו הוא היה מנענע בראשו כביכול שהוא משתתף בשיחה לשאלתי באם הוא שומע אותי והתשובה שלו היא שבלונית תמשיך יחיאל תמשיך ואני כמובן ממשיך וגם הוא ממשיך בשלו ואני לא מעיז לשאול אותו על מה אני מספר לו ומה בכלל הנושא כי בפעם הקודמת כששאלתי אותו תענה לי על מה נושא השיחה והתשובה שלו הייתה קשה ביותר שלא אעשה לו מבחנים ושהוא כן מקשיב  ועוד ,וזה נשמע כרמז מצדו אלי כאילו שאני מתערב יותר מדי בחיים שלו. ” והמבין  יבין ”, ולכן החלטתי לסטות מהשיחות האלה ולקחת אותו לסיור בעבודה שלנו באשדוד וכידוע אנחנו מבצעים עבודות פיתוח עבור חברת ” עמידר ” העוסקת בשיקום שכונות ובכניסה הראשית לאשדוד ישנה חברה גדולה בשם  ”מובילי אשדוד ”  שהיא גם מספקת חומרי בנין כגון ;מלט , חול  ,חצץ , כמו כן כורכר לתשתית מתחת לריצוף והכי חשוב שהם גם מספקת אדמת גן ובנוסף לכל זה יש בבעלותם גם תחנת דלק וכל זה שייך לקיבוץ הדתי  ”ניר גלים ” ובתחנת הדלק יש להם מסעדה כשרה , ולכן כשאנחנו מבקרים באשדוד בענייני עבודה וגם עם אחי מרדכי אנחנו דבר ראשון נכנסים לאכול ארוחת צהריים טובה וכשרה ומשביעה ורק אחרי כן אנחנו ממשיכים בסיורנו , ולפני כל זה כשיצאנו אני ומרדכי משטח הגן הרגשנו הקלה מרובה ושכחנו את כל הבעיות של הגן ונכנסנו לשיחות אשר עסקו בכל מיני נושאים כמו פוליטיקה וגם בענייני דת ואפילו בסיפורים וגם בבדיחות של אחי מנחם ויש לציין בסיפוק רב שהנסיעות האלה מחוץ לעיר מרדכי נהנה  מאוד וגם לא נרדם ואפילו לא מנמנם ועל כן  תמיד כשזה מתאפשר לי אני לוקח אותו לביקור בעבודות שאנחנו מבצעים בסביבה הקרובה כמו הפרויקטים בתל אביב בני ברק  גבעתיים , חולון ,אוניברסיטה ”בר אילן ” ועוד,

8. כשאחי מרדכי מדבר אתי בענייני דת הרגשתי שזה בעצמותיו ויש לו זיכרון יוצא מן הכלל אם זה על פרשת השבוע או פסוקים שהוא היה קורא לי כמו ” אלוהים אל תשליכנו לעת זיקנה ככלות כוחי אל תעזבני ”, ”אלוהים אל תרחק ממני אלוהי לעזרתי חושה ”,”ומה אדוני דורש ממך עשות משפט  אהבת חסד והצנע לכת עם אדוני אלוהיך ”, ”פרוס לרעב לחמיך ועניים מרודים תביא בית , כי תראה עירום וכיסיתו ומבשרך לא תתעלם ” ,ובפוליטיקה הדעות שלו כבר לא קיצוניות כשהיה צעיר , הוא לדוגמא נגד כיבושים של שטחים פלשתינאים במקום זה לבנות את הגליל והנגב אלה שטחים שלאט לאט ”נכבשים ”על ידי הבדואים ,ותוך כדי נסיעה אני תמיד מזכיר לו שאילו היה פרץ ליפשיץ אתנו היה מספר לנו על כל היישובים שאנחנו רואים בדרך ואת כל ההיסטוריה שלהם ואיך ומתי נוסדו ומי המייסדים וממה הם מתפרנסים ובעיקר הכי חשוב לפרץ מה הם מגדלים ואני מתכוון אך ורק על יישובים וכפרים ולא על ערים , וכידוע השותף שלי  פרץ ליפשיץ היה בהשכלתו אדריכל גנים ונוף ובכל הנסיעות מחוץ לעיר שהייתי נוסע אתו ואני נוסע אלפי קילומטרים בחודש כמו לדוגמא כשנחנו  נוסעים לקיבוצים באזור הכנרת וכידוע פרץ היה ממייסדי קיבץ עין – גב כל הדרך מתל אביב עד לכנרת יש ישובים וכפרים ובעיקר קיבוצים ואני רוצה להזכיר בזאת היה בעברו מפקח על קיבוצים צעירים מטעם איחוד הקבוצות והקיבוצים כדי להדריך את הקיבוצים הצעירים איך לגדל ומה לגדל וכי זה לא פשוט כלל וכלל כי הכול תלוי בטיב האדמה וגם אם יש  להם מים במידה מספקת,ואני ממשיך לספר לאחי מרדכי שחברת ” ליפשיץ את יפת ” ביצעה עבודות פיתוח וגינון בקיבוצים לאורך הדרך כשאנחנו נוסעים לכנרת  , כמו ”קיבוץ מעברות”וקיבוץ העוגן ”כמו כן ”קיבוץ ברקאי ” ומושבה  ”מנחמיה ”וקיבוץ תל קציר’ ,ובינתיים הגענו לכביש המוביל לאשדוד ונכנסנו לתחנת הדלק של חברת ”מובילי אשדוד ”של קיבוץ ”ניר גלים ” ושם בתחנת הדלק אני מרגיש בן בית כי החברה שלנו עשתה הסכם איתם על הובלות של חול , וכורכר , ומלט , ואדמת גן , וכמובן גם דלק ,המסעדה נקייה וגדולה ומרווחת וכמובן גם כשרה וזה הכי חשוב לאחי מרדכי ואני הסברתי לאחי עד כמה נעים לי לעבוד איתם וכי עוד לפני כן בצענו עבודה  גדולה עבור קיבוץ ”ניר גלים ”,רוב העובדים  הם מהקיבוץ אנשים נחמדים ומסבירי פנים ובאווירה הנעימה הזאת סעדנו את ארוחת הצהריים ולאחר מכן המשכנו לדרכנו אל שכונה ב’ במרכז אשדוד

9. בעודנו נוסעים לאתר העבודה שלנו אני מספר לאחי מרדכי שאנחנו מגיעים  למרכז אשדוד ושם אתר העבודה בצמוד ללשכת העבודה ,ברצוני לספר לכם על העובדים שלנו שהם מהשטחים הכבושים רובם ככולם באים מעזה הפועלים הנ’ל הם עובדים אצלנו דרך חברת בת שלנו בשם ”רב נוי” חברה לאחזקת גנים בע’מ ”אשר הוקמה על ידנו במטרה שאת הגנים שאנחנו מבצעים בשם ”ליפשיץ את יפת בע’מ ” תחזיק אותם ותטפל בהם חברת רב נוי בע’מ וזה היה הרעיון של השותף שלי פרץ ליפשיץ , כמו כן זכינו במכרז של עיריית חולון ועירית בת ים לתחזק עבורם את הגנים הציבוריים שלהן , והתחייבנו להעסיק בכל עיר 17-עובדים ביחד 34 עובדים ולכן השותף השלישי  שלנו בחברת האחזקה הוא האגרונום מר בני נול ניגש ללשכת העבודה של עובדי השטחים וקיבל פועלים כדת וכדן ולמה כל הסיפור הזה שאני מספר כפי שהזכרתי קודם לשכת העבודה של  אשדוד נמצאת בשכונה הזאת שאנחנו עובדים ולא רק זה אלא שהחלון של מנהל הלשכה בדיוק מול המחסן שלנו כבר איך שהגיעו פועלי השטחים לאתר המנהל הזה רדף אחריהם עם אקדח שלוף ,

הוא הזמין את כל עובדי השטחים ללשכתו ולאחר שבדק אותם ונוכח לדעת שיש להם רישיונות אבל הרישיונות הוצאו  בלשכת התעסוקה בחולון והוא דרש מאתנו שנוציא רישיונות מאצלו באשדוד ובנוסף לזה הוא דרש מאתנו להעסיק עובדים פשוטים וגם בעלי מקצוע וכל זה החל מהראשון של החודש הקרוב כמו כן הוא התחיל לבקר בכל בוקר את הפועלים העובדים בשטח ולאיים עליהם והם כל בוקר היה עושה להם מעין מסדר כדי שיפחדו ממנו והיה אוסף מהם את כרטיסי העבודה , מר בני נול השותף שלנו בחברת ”רב נוי ”התרגז עליו וצעק עליו וגם הוא יצא אליו עם האקדח שלו ונכנסנו אליו ללשכתו ,  וכדי לעשות רושם חזק עליו איימנו עליו בתביעה משפטית על ידי העורך דין שלנו ,והוא ענה לנו שגם לו יש עורך דין למרות כל ההצגות האלה מצדו  ומצדנו עזבנו את לשכתו לא לפני שלקחנו בחזרה את כרטיסי העבודה של הפעלים מהשטחים וכל הסיפור הזה אני מספר לאחי יקירי מרדכי כהקדמה לסיפורים בהמשך ויש המשך מענייו מאוד כשאני הלכתי להזמין אדמת גן ממובילי אשדוד שאל אותי אחד הנהגים איך מתקדמת העבודה שלנו סיפרתי לו  על הבעיות שעושה לנו מנהל הלשכה ואני לא רוצה לציין את שמו כי הוא אדם ששייך למפלגת השלטון ומה ענה לי הנהג תן לי בקבוק אחד וודקה ואני אעשה ביניכם  סולחה ואני לא האמנתי למשמע אוזניי ירדתי  אתו למזנון של המסעדה ומסרתי לו את הבקבוק

10. ההמשך היה הכי פשוט הבקבוק שהנהג מסר למנהל הלשכה שימש כמקדמה לתשלומים חודשיים ,

ותוך כמה ימים ניגש אלי המנהל וביקש ממני לבוא אליו למשרד לבירור וכדי לנקות  את השולחן בינינו ולאחר מספר דקות יצאתי אתו החוצה כדי להראות לי את  הבית שהוא בונה וכמה שחסר לו כסף לעומת המשכורת הנמוכה כביכול שהוא משתכר בלשכת העבודה , ולשאלתי לכמה כסף הוא זקוק והוא ענה לי לא הרבה סכום פעוט של 300 שקל לחודש כל זמן שהחברה שלנו עובדת באשדוד ולעומת זה הוא ינסה לעזור לנו בכל מיני צורות ובכל בירורים עם הפיקוח של חברת ”עמידר” באשדוד ובאשקלון ,

ובהתייעצות עם השותפים שלי סוכם לשלם לו את הסכום הנ’ל ומאז ההסכם נהיה לנו שקט עד לחגים הבאים עלינו לטובה כי הוא דרש ממני שי לחג ולא רק בשבילו אלא גם לפקיד הממונה על העובדים המקצועיים וכידוע בכדי שנוכל להוציא רישיונות בחולון הם המציאו לנו פטנט חדש כדי לקבל רישיון להעסיק עובדים מקצועיים אז הפקיד הממונה על העובדים המקצועיים יכול לומר לנו שאין לו עכשיו אז נוכל להוציא רישיון בלשכת העבודה בחולון אז כמובן הסכמנו לשלוח שי גם בשבילו ומאז נהייה לנו שקט ,

באותה התקופה עבד בשביל חברת ”עמידר” באשדוד ובשכונה אחרת  ‘מושי’ בן אחי שלמה אני ראיתי אותו עובד בהרכבה של גג מאזבסט צבעוני ואני פחדתי עליו איך הוא מצליח  לעמוד על גג משופע מאוד עד כמה שאני יודע העובדים בהרכבה עומדים מתחת לגג האזבסט , ומנהל לשכת התעסוקה באשדוד ניגש אליו ושואל את ‘מושי’ האם הפועלים שעובדים אצלך הם דרך הלשכה והתשובה היא שלילית והמנהל של הלשכה מתחיל לכתוב לו דו’ח ארוך וכנראה גם הזמנה למשפט ולשאלה מה השם שלך ענה לו משה יפת והמנהל שואל אותו תגיד לי האם אתה מכיר את יחיאל יפת ו’מושי’ עונה לו כן זה דוד שלי לשמע התשובה הזאת המנהל קרע את הד’וח ובמקום זה כתב אלי מכתב ארוך ובאותיות גדולות  יפת ידידי אני רוצה לפגוש אותך ‘דחוף ביותר’ בבית קפה שישבתי אתך בזמן האחרון עם קבלת המכתב נפגשתי אתו ושלמתי לו והרגעתי אותו ,ואת כל הקורות אותי באשדוד סיפרתי לאחי יקירי מרדכי בזמן הנסיעה הביתה והוא נדהם לשמוע על  השחיתות אשר נעשה בקרבנו ,ושאלתי אותו אם הוא רוצה לשמוע סיפור מהאגדות והוא ענה כן בשמחה ,והסיפור הוא על שני אחים שקיבלו בירושה מאביהם שדה של עשרות דונמים וגם אסם ענק עם מאות של שקי תבואה וכמובן בניין גדול שחילקו אותו שווה בשווה , רק מה הבכור שבאחים הוא נשוי עם  אישה ועוד שבעה ילדים והאח הצעיר רווק יושב לו האח הצעיר וחושב ושם לב שהחלוקה הזאת בינו לבין אחיו לא צודקת אבל אני מכיר טוב את אחי והא לא יסכים שאני אוותר לו על חלק מהשדה וישב וחשב ואז בא לו הרעיון שהוא יקום בחצות הלילה ויעביר על גבו שקי תבואה לצד השני ,  ואותו הדבר קרה לאח הבכור שטען שהחלוקה לא צודקת שאחי הצעיר עדיין רווק ולא מבוסס כמוני שאני כבר נשוי ומסודר ואני מכיר טוב את אחי והוא לא יסכים שאני אוותר לו על חלק מהשדה וישב וחשב ואז בא לו הרעיון שהוא יקום בחצות הלילה ויעביר על גבו שקי תבואה  לצד השני וכך עשו שני האחים והעבירו שקי תבואה מצדו האחד לצד השני והכל התרחש בחצות  הלילה ומה שהיה צפוי קרה ונפגשו שני האחים כשהשקים על גבם ואז הם הבינו שלמרות שכל צד העביר לצדו השני עשרות רבות של שקי תבואה ומספר השקים לא השתנה , ואז הם נפלו איש לזרועות אחיו ובכו ודמעותיהם זלגו כמים והאגדה מספרת שבמקום הזה בחר אלוהים שיבנו לו את בית המקדש ,הסתכלתי על אחי יקירי מרדכי וראיתי אותו במצב של התרגשות עצומה כי הוא הבין את המסר של האגדה כמוני    ממש התרגשנו  ,

11. ויש המשך לעבודה שלנו באשדוד אבל בשכונה אחרת ושוב הסיפור שלנו מתחיל מזה שלאחר כמה חודשים זכינו בשכונה אחרת באזור ושוב פעם אני לוקח את מרדכי אחי היקר שלי מהגינה שלו ויוצאים אל מחוץ לעיר ושוב חוזרים הסיפורים היפים על שיקום השכונות של ראש ממשלת ישראל באותה תקופה היה מר מנחם בגין וכל העיתונאים שיבחו אתו על הרעיון המוצלח של ממשלתו לבצע בכל  הארץ  את שיקום השכונות החלשות על ידי חיזוק ושיפוץ של הבנינים  ובדרכנו לאשדוד אני מסתכל על אחי יקירי ועד כמה שהוא נהנה מהיציאה החוצה ואני מספר שוב על השותף שלי מר פרץ ליפשיץ כשאני נוסע אתו מחוץ לעיר גם אנחנו מתמוגגים מרוב נחת וכל אחד מאתנו מספר סיפורים על כל מיני נושאים אישיים , ומהיכן שאב השותף שלי פרץ ליפשיץ את הידע שלו  כמעט על כל ישוב בארץ כזכור הוא היה בפלוגה מיוחדת בפלמ’ח אשר עסקה  ”בריגול מאחורי קווי  האויב הערבי  בתקופת  ”המאורעות” בארץ והם התחלקו לקבוצות קטנות ללא כסף והם היו נכנסים בעיקר בלילות ומחרימים מהלולים  תרנגולות ומהשדות ” לקחו ”ירקות מכל הסוגים ורצה הגורל שביום העצמאות  הראשון של המדינה נולד לפרץ בן ראשון בקיבוץ עין-גב ואשתו החברה פאולה כעסה  עליו מאוד וטענה כלפיו  לא מספיק שבחתונה שלו הוא היה עובד בגננות בקיבוץ ולא היה נוכח בזמן החתונה , וכידוע בקיבוץ עושים חתונה משותפת בחדר האוכל לכמה זוגות ביחד ומזמינים את הרב מהרבונת בטבריה וככה הם עומדים  בשורה וכל  זוג עומד מתחת לחופה המשותפת והחברה פאולה עמדה בודדת ללא החתן שלה ואז הצמידו לה בחור מהקיבוץ ולקריאת שמו של פרץ ענה המתנדב כן ונישק את ” כלתו ” ,דרך אגב הבן הזה התנדב לצנחנים ונפצע קשה ברגלו ביום הראשון של מלחמת ”ששת הימים ”  ועוד דבר אחיו השני גם הוא התנדב לצנחנים למרות שהוא עבר ניתוח  לב פתוח , דרך אגב אמו פאולה הייתה פקידה אצלנו משנת 1964 עד 1991 וכשמסרתי לה פרטים  אישיים עלי שיש לי תאומים ילידי 10-9-1952 היא פתאום נתנה צעקה ואמרה לי שגם  לה נולד הבן השני בתאריך 10-9-1952 , אין לתאר במלים את התגובה של אחי יקירי מרדכי לשמע ההיסטוריה המפוארת של שותפי פרץ ליפשיץ עם אנשים כאלה הערבים לא יוכלו לנצח אותנו לעולם ואתה יחיאל עשית עסק טוב עם שותף מלומד וחכם כמו פרץ ליפשיץ ,ואני תמיד חזרתי ואמרתי לך שלפרץ יש ניסיון חיים רב וחוץ מזה יש לו הופעה מרשימה של אדם מבוגר עם עבר עשיר כמנהל אדמיניסטרטיבי בכפר הנוער ”בבן  שמן ”,

12. סוף סוף הגענו לתחנת הדלק של ” מובילי  אשדוד ” ונכנסנו למסעדה הכשרה של התחנה ושוב סעדנו עם אכל טעים וכשר כיאה לבעלים מהקיבוץ הדתי והמשכנו לדרכנו לפרויקט השני שלנו בשיקום השכונות ומי שמתמחה אצלנו בשיקום שכונות הרי הוא מיודענו נסים כהן ועליו יש סיפורים מסמרי שיער וכשבאנו לעבוד בשטח והיה עלינו להתמודד עם דיירים אשר הקימו גדר על שטח ציבורי ועשו להם בשטח הזה ככול העולה להם ויש כאלה אשר שתלו דשא וצמחים ויש כאלה אשר שקשרו כלבים ושמו אותם לשמור על השטח אשר  ”כבשו” ואנחנו רואים את השטחים ” הגנובים ” ולא ידענו מה לעשות כי מצד אחד השטח הגנוב שייך לכל הדיירים והיה עלינו לבצע את התכניות הגדולות ונתקענו בבעיה רצינית וכל השטחים האלה הגנובים מונעים מאתנו לעבוד לפי תכנית של האדריכל , והנני לציין שהפולשים יש ביניהם פושעים אבל יש ביניהם גם זקנים שלא מעיין אותם שום דבר כי על זה יש להם מעין חזקה וכשהלכנו למפקח כדי להתלונן הם צחקו עלינו והם לא מוכנים לקבל מכות מהדיירים , בקיצור היינו בדילמה עד שנסים כהן שלנו  נכנס לתמונה , ופתאום  הוא מצא תשובה לכל דייר וכידוע אני רשמתי באחד הפרקים הקודמים כשנסים כהן היה נכנס לאחד הפרויקטים החדשים  שלנו עם הטרקטור שלו לשטח החדש והוא רואה לדוגמא ארגז לביטון אז הוא רושם לעצמו יש לי ארגז לביטון וכך הלאה.

You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed. You can leave a response, or trackback from your own site.

Leave a Comment