אדם ויילר 1964

אליעזר מרקוס

אביגדור קהלני

 קווים לדמותו של אדם ויילר

אדם ויילר ז”ל, אליעזר מרקוס ז”ל, אביגדור קהלני יבל”א ואנוכי שירתנו יחד כמ”מים בגדוד 82, לימים נודענו כארבעת האחים

אליעזר נהרג במלחמת ששת הימים ואדם נהרג במלחמת ההתשה

בעקבות פגישה ביום הזיכרון האחרון עם דני ויילר, אחיו הבכור של אדם, שלחתי לו תמונות מימי השירות הסדיר והוספתי כמה שורות לתיאור דמותו של אדם, להלן הדברים שכתבתי יחד עם תשובתו הנוגעת ללב של דני

היי דני,

שמחתי מאד לפגוש אתכם ביום הזיכרון האחרון.

תודה על שני הדיסקים, זה בהחלט החזיר אותי 40-50 שנה אחורה, לתקופה תמימה ואידיאליסטית והעלו בי הרבה זיכרונות.

להלן כמה מהם ללא סדר מסוים.

אדם ויילר – הייתה לי הזכות והעונג לשרת עם אדם שנה שלמה בגדוד 82.

לאדם היה שילוב מנצח של שובבות נעורים ורצינות בוגרת,יותר מכפי גילו.

הייתה לו יכולת הבעה עם להט פנימי (CONVICTION) שחדרה כל חומת הגנה ונגעה בכל לב.

הוא אהב את הצבא והופעה צבאית הייתה חשובה לו ואכן הייתה לו הופעה מרשימה. אני זוכר שאת הכומתה שלו הוא הזמין בדרך עלומה מהצבא הבריטי, היא הייתה עשויה מצמר אנגלי משובח, בקוטר גדול יותר מהכומתה התקנית והפשוטה של צהל. הוא היה נעמד מול הראי ושם את הכומתה בגובה הנכון מעל הגבות, ומטה אותה ימינה בדיוק בזוית הנכונה, או אז היה אפשר לצאת ולהיראות ברחבי הגדוד.

אדם לימד אותנו נימוסים והליכות, כמו למשל לאכול בסכין ומזלג והקפיד שלא נניח את המרפקים על השולחן, הוא גם סיפר שבבית אם מי מהאחים הניח, בהיסח הדעת, את המרפקים על השולחן, אח אחר היה דואג להזכיר לו בעזרת דחיפה דיסקרטית ששמטה את זרועו אל מתחת לשולחן.

במסעדת מוריס המיתולוגית בבאר שבע שאותה היינו פוקדים בקביעות, היה מלצר ראשי שפיתח שיטה להתעלם מהסועדים שניסו למשוך את תשומת ליבו בכל מיני דרכים, אדם לא הרשה לנו לקרוא לו בקול רם בצורה מעליבה ופיתחנו שיטות יצירתיות שונות על מנת לזכות לשירות בזמן סביר.

לאחר שגמרנו את המחזור הראשון שלנו ושלחנו את החניכים לקורס מטקים וקצינים, אדם, שהיה קשור מאד למחלקה שלו אמר בהתרפקות, “או’ כמה שאני אוהב אותם”. ולאחר שהות מה הוסיף בגאווה – “אני מת לראות אותם חוזרים כקצינים צעירים”. מעולם לא שמעתי מפקד משתמש בביטויים כאלה על חיילים ועוד על טירונים.

במסגרת הטירונות שהעברנו, הייתה לנו שעה חופשית עם החיילים, מעין שעת חינוך שבועית, שבה נהגנו לקחת את המחלקה לאחת החורשות שמסביב לגדוד 82 ולנהל שיחה בענייני היום. לא היה שום מערך שיעור וכל מ”מ היה חופשי לבחור נושא כרצונו.

כולנו עשינו נוהל מקוצר וחזרנו לאחר 15-20 דקות, פשוט לא ידענו מה לומר ועל מה לדבר ואיך לרתק מחלקה של 40 חיילים למשך שעה שלמה.

אדם היה חוזר נפעם לאחר שעה ולפעמים יותר. שאלנו אותו לא פעם, על מה לעזאזל אתה מדבר איתם כ”כ הרבה זמן – על ציונות, באה התשובה.

זכור לי מקרה מקורס הצניחה שאדם השתתף בו, כל החניכים היו קצינים מחילות שונים. בעקבות מעשה קונדס של אחד החניכים כיתה שלמה הודחה מהקורס. לחניכים נערך שימוע בפני מפקד הקורס שהיה קשוח ונחוש בדעתו להדיח את כולם. כל חניך נכנס בתורו וניסה לשכנע את המפקד למה הוא צריך להישאר, כולם יצאו אבלים וחפויי ראש והודחו מהקורס. כולם, פרט לאדם, שנשאר שם דקות ארוכות והצליח להישאר בקורס ולסיים אותו בגאווה.

מה בדיוק הוא אמר ואיך הצליח, נגד כל הסיכויים, לשנות את דעתו של המפקד הנוקשה לא בדיוק ידוע אבל זאת עוד הוכחה ליכולתו הוורבלית של אדם וכושר השכנוע שלו.

אדם היה כאמור, אוהב אדם, אבל התרומה העיקרית והמתמשכת שלו הייתה בזה שהוא הדביק באהבה הזאת גם אותנו – את כל מי שבא איתו במגע.

משהו בהתנהגות שלו, המפרגנת והתומכת, גרמה לנו לחשוב שהנה אפשר גם אחרת ובעל כורחנו אנו מוצאים את עצמנו מנסים להידמות לו.

ואם כל אחד מאיתנו השתנה לטובה, ולו במעט, הרי שביקורו הקצר של אדם בעולמנו לא היה לשווא.

 בן חיל יפת

XXXXX

תשובתו החמה של דני ויילר

בן חיל יפת,

 אכן בן חיל אתה.

 דבריך כל כך כנים, ישירים ומדברים כאמור בעד עצמם.  לא רק על אדם, אלא גם עליך, כותבם.

אני מודה לך מאד ומעביר אותם לשאר בני המשפחה והידידים הקרובים.

אם אתה מקושר עם עוד אנשים מהתקופה ההיא (איתן גלזר הוא שעשה את הקשר ביננו ויעביר לבני המחזור של אדם) אנא הפץ אותם בשמנו וכבקשתנו כי הרי דבריך הנם הנצחה נהדרת.

בברכה מעומק הלב,

דני ויילר

XXXXX

תגובה של אביגדור קהלני

בן חיל היקר

תודה ששלחת אלי את הדברים שכתבת על אדם

מאד מרגש לשמוע את הזווית שלך על אדם.

אני מסכים לאבחנה המדויקת שלך

ואין לי ספק שבמעשיך הזכרת לכולנו איש גדול.

יישר כוחך חבר

שלך

אביגדור

ארבעת האחים