Blog

הספד לציפורה יפת, יום ב’ 7.11.2005
כתבה והקריאה: מיכל יפת

אמא, ציפורה ,סבתא ציפי, דודה, המלכה שלנו

תודה על שלימדת אותנו איך להיות משפחה.
“משפחה זה הדבר הכי חשוב” אמרת, וכמה צדקת.
“תמיד תדאגו אחד לשני” דרשת בדרכך האוהבת והעדינה.
תמיד ידענו שאת נמצאת לעזור, לעודד, ויש למי לפנות,
איכשהו תמיד הרגשת מה עובר עלינו גם אם לא שיתפנו אותך,
ואם היה קשה, מיד קיבלנו חיבוק וידענו שהכל יהיה בסדר.
תמיד דאגת שנהיה קשורים אחד לשני בחוט דמיוני שרק את ראית אותו.
אבל אנחנו הרגשנו, ותמיד שמרת על שלמותו.

נולדת בעדן ובגיל 4 עלית לארץ.
טיפלת במסירות רבה בהוריך, באחיך ובגיסותיך,
היית יד ימינה של סבתא חמם יונה, ועם מותה קיבלת עליך את שרביט הניהול.
מי שבא לבקר הרגיש מיד בבית,
תמיד הסירים הגדולים חיכו בפלטה – רק לגשת ולמזוג.
“יש מספיק לכולם”, אמרת “רק תבואו, מי שבא מרוויח”.
ומי שלא – מקבל משלוח מהאוכל האהוב וקצת תוספת.

ובחגים לכולם חיכו צנצנות הריבה המיוחדות שלך, מעשה ידיך,
“שלא יחסר”, אמרת שלכולם יהיה לעוגות הריבה וכמובן לברכות.
וכשראינו את כמות הקופסאות ועל כל אחת רשום שם
הבנו כמה גדול השבט שלך וכמה ילדים נוספו לך עם השנים.
וכשביקשנו את המתכון הסודי, מיד הרמת את כפות הידיים
והסברת: “לוקחים ככה סוכר ומוסיפים קצת מזה וקצת מזה”.
רק את ידעת מהי המידה המדייקת, ולא חסר גרגר.

אם היה כאב, בכל מקום שהוא, ישר שלפת תרופת סבתא…
מיד הולכים לסבתא ציפי “תמרחי לי”
וזה תמיד עבד, תמיד ידעת מה לעשות ואיך להקל.

הילדים היו תמיד אצלך במקום הראשון- “אצלי אין אפס”, אמרת.
את היית החוט המקשר בין כולם, הדבק של המשפחה.
הילדים, הנכדים, והנינים שלך. וכשהאחים שלך נפטרו אימצת אליך
את הילדים והנכדים שלהם, והמשפחה האישית הפכה להיות גדולה יותר ומאוחדת.

מהספה בסלון ניהלת את השבט בדרך המיוחדת והאוהבת שלך.
שיחות הטלפון, הדיווח השוטף היומי והשבועי , לכל אחד הגיע הזמן שלו
והיה מספיק לכולם.

תמיד ידעת מתי כל אחד נמצא, אם חזר מבית הספר, מהעבודה או מהצבא,
מהי השעה הנוחה ביותר לכל אחד, ותמיד רק בדקת מה נשמע ושהכל בסדר.
הקפדת ללמד אותנו על ערכים ועל מסורת, על חשיבות החגים והשבתות.
תמיד אהבת לספר סיפורים על הבית, על הילדות ועל הדרך בה עברת עד היום.

אבל פתאום, בלי אזהרה מוקדמת, הלב שהכיל כמות אדירה של טוב, אהבה, דאגה
ומסירות- נדם. והותיר אותנו המומים שבורים וכואבים.
לעולם לא דמיינו שאי פעם נצטרך להיפרד ולאמר שלום אבל המציאות טפחה על פנינו והגיע היום.
אנחנו יודעים שאת שומרת עלינו אפילו עכשיו ושלא תרפי.
וכשאנחנו מלווים אותך בדרכך האחרונה, אנחנו מבטיחים כי נשמור על החוט שקשרת בין כולנו ונמשיך להיות ביחד ונדאג אחד לשני ובמיוחד לאבא ונמשיך את דרכך .
תנוחי על משכבך בשלום, אנחנו אוהבים אותך בלי סוף

Michal’s Eulogy for Savta
7.11.2005
Michal Yefet
Thank you for teaching us how to be a family.
“Family is the most important thing,” you said, and how right you were. “Always take care of each other” you requested in your own loving and gentle manner.
We always knew that you were there: to help, to encourage, and to turn to. Somehow you always knew what we were going through, even if we didn’t tell you, and if it was rough, we always got a hug and we knew that everything would be alright.
You always made sure that we were connected to each other by an imaginary thread that only you could see. But we felt it, and you always kept it whole.

You were born in Aden and at the age of four you came to Israel. You faithfully took care of your parents and were always ready and willing to help your brothers and sisters. After your marriage, and even before, you took care of your in-laws and their young families.
You were the right hand of Savta Hamam Yonah, and with her passing, you took up the baton.

All visitors were welcome and felt at home instantly. The enormous pots of food were always warming- just go and help yourself. “There is enough for everyone”, you said, “just come, whoever comes has a feast”. And whoever didn’t – get sent home a package of their favorite food and a little extra.

And for the Holidays everyone got a jar of one of your special jams, your own handiwork, “so nobody will go without” you said. There would be plenty for everyone’s jam cakes and of course, for the blessings.

And when we saw the quantity of jars, each with a name written on it we understood how big your tribe is and how many children have been added over the years.

And when we asked for the secret recipe, you would raise your palms and you explained, “You take this much sugar, and you add a little of this and a little of that.” Only you knew the exact amount needed and not a drop less.

If there was an ache, of any kind, you immediately applied a traditional remedy….We’re going right to Savta Tsippi “rub it on me” and it always worked; you always knew exactly what to do and how to ease the pain.

The children were always your priority – “in our family everyone is champion,” you said. You were the connecting thread between us all, the glue that bound the family: Your children, grand children, and great grand children/ And when your brothers and sisters passed away you adopted their children and grand children. Your family grew larger and stood united.

From your sofa in the sitting room you managed the tribe in your special and loving way. Telephone conversations, daily or weekly reports, each person had his time, and there was enough time for everyone.

You always knew where each person was, if they were back from school, work, or army duty, what the most convenient time was for each person, and you always just checked to see what was going on and whether everything was alright.

You made sure to teach us about values and tradition, about the importance of keeping the Holidays and Shabbat. You always loved to tell stories about the house, about your childhood and about the roads you traveled till now.

But suddenly, without warning, the heart, that held such an enormous amount of goodness, love, care and devotion – stopped beating and leaves us crushed, broken and in pain. We never imagined that we would have to part and to say a final goodbye but today that reality has arrived and slapped us in the face.

We know that you are still watching over us and will not cease and as we accompany you on your final journey, we promise that we will preserve the thread with which you tied us together and we will continue to be together and to take care of each other and especially of Aba and we will continue in your path.

Rest in peace, we love you endlessly.

* Translated by Orit Yefet
תורגם ע”י אורית יפת