במלאות ארבע שנים למותה של אמא

דברים לזכר צפורה ומרדכי יפת

ג‘ חשוון תש“ע 21.10.2009

כתב: בן חיל הקריא: יפתח

“תהיי בריאה ותשמרי עלי” כך נהג אבא לומר לאמא לפחות פעמיים ביום

ואכן לאחר לכתה, לא יכולנו, גם לא כולנו יחד, למלא את מקומה ולשמור על אבא כמו שרק אמא ידעה

כמו סבתא חמאם, גם אמא ידעה לזהות בעיה עוד לפני שבעל העניין הרגיש בצורך

הספיק לה מבט כדי לאבחן ולהקדים תרופה למכה

קראתי לא מזמן, שרופא טוב זה רופא שלא שואל שאלות ומבין לנפש החולה תוך כדי

התבוננות אל מעמקי ליבו

ואכן, סבתא וגם אמא לא נזקקו לשאלות. הספיק להן מבט

הן ידעו לפענח ולנתח שפת גוף עוד הרבה לפני שהמציאו את המושג הזה

סדר היום של אבא, סוגי המאכלים והקינוחים, השתייה, הקומפוט ושאר מיני

תוספות נשארו כמו שאמא קבעה

בכל אופן, חסרה לנו היכולת של קריאת שפת הגוף וגלוי מצוקות הנפש גם ללא מילים.

הרבינו להיזכר בזה בשבעה ובמשך ימי השלושים

בשנה האחרונה ובעיקר בחודשים האחרונים. מצאנו את עצמנו שואלים שאלות על –

איך עושים דבר כזה או אחר

מרתיחים קודם או מקלפים קודם

מוסיפים תבלינים בהתחלה או בסוף

הכלי הזה של פסח או של ראש השנה

מכינים את זה בחנוכה או בשבועות

האמת היא שמשנה לשנה זה נעשה יותר ויותר קשה, יותר ויותר

שאלות נותרות ללא מענה

המשכנו להתפעל שוב ושוב מהיכולת של אמא לנהל ולפקח, בו–זמנית, עשרות דברים.

לזכור עשרות מתכוני בישול ללא מחשב, ללא רשימות. לזכור

עשרות מספרי טלפון בעל פה

שלושת החודשים האחרונים היו מסכת ארוכה של מכות ואבל

כל מכה החזיקה בעקב קודמתה

זה התחיל בשושנה דוד ז“ל

עם תום ימי האבל בעודנו מתכוננים לגילוי המצבה של שושנה נודע לנו בצער רב

על מותו של אהרן דוד ז“ל

לקראת תום ימי האבל ובעודנו מתכוננים ליום השלושים של

אהרן נלקח מאיתנו אבא ז“ל בפתאומיות אכזרית

אסון גרר אסון וצער גרר צער ואבל כבד אפף את כולנו.

משפחות דוד, חזן, יפת, שמעון ושמעוני

הוכיחו שוב ושוב שאין תחליף למשפחה המורחבת.

העזרה, התמיכה, העידוד והמשענת שהן נתנו וקיבלו האחת מהשנייה

חצתה גבולות ודורות וחיממה את הלבבות

בחודש אחד היינו כולנו אצל שושנה דוד לנחם את ילדיה ובמשנהו, כולנו בגני תקווה

לעודד את ילדיו, אחיו ואחיותיו של אהרן וכעבור שבוע, שוב התכנסו כולם ברח‘ מטולה לעזור, לתמוך ולנחם אותנו על לכתו של אבא

זה היה מקרה קלאסי – של המנחם הופך למנוחם, המעודד למעודד

אולי כאן המקום להודות לאברום, שלא חסך מאמץ והקפיד לבקר ולנחם את כל

המשפחות. נוכחותו הקלה על תחושת האבל, ודברי התורה המחכימים שלו

העניקו לאבלים את המימד הרוחני–תורני שכה חסר היום

ביקור וניחום אבלים היו גם חלק

בלתי נפרד מחייו של אבא

היה לו צורך, כמעט נפשי, להיות נוכח, לעודד ולנחם

ובמקום שהיה צורך הוא גם ניהל וארגן את השבעה

לרבים מהמבקרים והמנחמים היו עדויות אישיות על מנהגו זה של אבא

הרבה מהם נגשו אלי והודו לי שוב ושוב על תמיכתו של אבא בשעותיהם הקשות ביותר

המסורת אם כן, נמשכת ולא מעט בזכות המאמץ, הכמעט סיזיפי, שהשקיע

אבא במהלך חייו

מכה אחרת שנחתה עלינו, בעצם ימי השלושים של אבא, הייתה הנפילה של

דוד יחיאל יבל“א

חסרונו בימים כאלה מורגש ביותר. שהרי אין כמוהו בחריזת הספדים מרגשים וקולעים.

הבה ונאחל לו שהות קצרה בבית לוינשטיין ונקווה לראותו במהרה

שועט שוב על קו רעננה–תל אביב

מפעם לפעם אני נכנס לאתר וקורא מחדש כתבות ישנות וחדשות.

התפעלתי מהתמונה של אמא עם ג‘ודי והתרגשתי למראה התמונה של אבא עם ג‘ו.

ראיתי השבוע את הסרטון שהעלה יוסי על קהילת עדן,

וקראתי מחדש את מה שכתבה אילנה על נשות רחוב מטולה.

משפט אחד משך את תשומת לבי:

“לא עוד נשות הרחוב הנפלאות, האימהות הנהדרות והמסורות ללא גבול“

הייתי חייב להוסיף תגובה והרי היא כלשונה:

כמה נכון קולע ומרגש
להיזכר, היום יותר מתמיד, בנשות רחוב מטולה אשר

היו: “נפלאות נהדרות ומסורות” – רחוב מטולה, היה ונשאר, רחוב מיוחד
לא מעט בזכות דודה שולמית ואביבה חבורה

אשר שומרות על הגחלת והמסורת.

ואם מדברים על שמירה על המסורת, יש להזכיר את הטלפונים של ימי שישי

של מזל שלום ( חזן) ויהודית כהן עם אמא, אשר המשיכו לטלפן לאבא מדי יום שישי ולומר שבת שלום, טלפונים שנמשכים גם היום
הבה נודה להן ונאחל להן בריאות ואריכות ימים

לאמא יש מניות יסוד ביצירת האווירה המיוחדת של רחוב מטולה

ביתה היה פתוח לכל דיכפין – וידה לכל נצרך

ביחד עם אבא, כל אחד בדרכו הוא, הם יצרו רשת תמיכה חברתית

מוכנה ומזומנת לכל מצב ולכל אירוע

הם היוו כתובת ולעיתים כותל

לאנשים שהרגישו מקופחים

לאנשים שחשבו שנעשה להם עוול

לאנשים שלא היה להם לאן לפנות

לאנשים שהרגישו שרק, אבא או אמא, יכולים לדבר ולהשפיע ולפתוח את סגור

ליבם של בעלי הפלוגתה שלהם

אכן “ציר, מען ומרכז חיים“

אז איך מודים לזוג שהקריב את חייו למעננו

ששמר וטיפח את היחסים במשפחה הקרובה והמורחבת

איך משמרים את המורשת

איך מנחילים לדור הבא

את מה שקבלנו

אני משאיר את זה כשאלה פתוחה וכנושא לדיון בעתיד

אולי כרמז לתשובה כדאי להזכיר לעצמנו –

אמא הייתה ונשארה, ככתוב: חמדת ליבנו – מרכז חיינו

אבא היה ונשאר, ככתוב: מקור כוחנו – מורה דרכנו – מושא גאוותנו

יהי זכרם ברוך

הפעם חסרים במועד האזכרה האחים גדעון ובן חיל והאחות אמונה, הנכדים והדודים המתגוררים בחו“ל שרק חזרו לביתם בתום ימי האבל על אבא אך ליבם נמצא איתנו כאן.

*****

Few words for the memory of our Mother
Past away four years ago

Four years since Mother past away
Few words for the memory of Zippora and Mordechay Yefet

Third Heshvan 5770 21.10.2009

Wrote: Ben Hail read: Yftach
Translation and additional text: Menahem

Dad request
Keep yourself healthy so that you can look after me! Those were the exact words Abba used to tell Ima, time and time again, every day of the week. He knew what he was talking, for after she is gone Abba could not get the same quality of care from us, not even all of us together, could take her place and look after dad the way only mum knew, she was natural, she had the gift to see a problem before it started, to see a crisis before it happened, to see deterioration as it occurred. It was enough for her to take one look at him to diagnose the problem and give the medication needed or alternative remedy, or other helpful advice. Now, after she is gone we realise how great and fantastic Ima was.

God does not make people like her any more, she was one of a kind, from bygone era and she will be in the folklore of the Yefet Family in the years to come. Now Mum and Dad enjoying from ziv hashchinah in Gan Eden, they are in heaven watching us, the family they left behind and I am sure they are very pleased to see the family united, in grief or in happy occasion, keeping the tradition of our forefathers by helping each other and looking after each other when crisis come.

Safta Yonah and Mum Zippy
Recently, I read somewhere, that a good doctor, doesn’t need to ask questions, enough for him to look at the patient, deep into his heart, and find out what the problem is and sort it out there and then.

Likewise, grandma Yonah and mother Zippy, had this gift to find out what the problem is just by looking at person and analysing his body language, long before this phrase was invented.

Day to day care for dad
The time table of dad did not change after mum gone, so it seems, the same food, the same drinks, the same fruit salads, also, all other extras stayed the same as mum instructed, but still the care for dad did not stayed the same. What was missing was the ability to look at dad the same as mum did, to understand the body language, to sense, to evaluate the situation and diagnose and give the right treatment or remedy. All these were missing. We did not have the ability to read and understand his suffering physically or mentally. We remembered her greatness and discussed it during the shiv’ah and during the thirty days of mourning.

Questions after Mum gone
During last year, and in particular in the last few months we found ourselves asking questions, how to do things the right way now, that mum gone suddenly without giving us instructions. Do we have to boil the potatoes first? Or peel it first? Do we add the spices in the beginning or at the end? Is this saucepan for Pesach, or is it for Rosh Hashana? Are we preparing this for Chanucah or Shavu’ot?
The truth is that from one year to the next things got harder not easier, we could not find answers to a lot of questions.

The talent of mum
Looking back at the achievements of mum we found ourselves very impressed by her qualities, abilities and achievements during her life time. She organised and administered many things, she remembered by heart many cooking recipes, she remembered by heart many telephone numbers, she did not make lists and she did it without the help of a computer. She surprised us many time by her memory and the way she coped organising the household.

Recent Tragedies
The last three months where very hard to the family, one tragedy followed another, punishment after punishment, sorrow after sorrow. First Shoshana David passed away and before we went for stone setting Aharon David left us, and as we were preparing to pay our respect to his family, we lost our father. It was shocking, it was hard, it was cruel, it was sudden, it was devastating and it sent shock waves everywhere. It left very big vacuum. Everybody had fond memories of him, young and old, near and far, relatives and friends, nobody can forget his smile and his good nature, good manners, and good sense of humour and his wisdom and his leadership and he touched the heart of everybody who knew him. A lot of people had nice stories to tell about him which will continue to be heard in the years to come and will be written in the good books of the Yefet family.

Family United
The families of David, Hazan, Yefet, Shimon and Shimony proved again and again, there is no replacement to the extended family. The family is united in grief, who helped each other when needed. The help support and encouragement, the assistance and reliance on one another, crossed all boundaries and generations and warmed the hearts of everybody.

Tragedies in the Family
In one month, we all went to Shoshana David family to pay respect and consol and give support to her children and next we had to go to Gane’-Tikva to pay our respect and consol and give support to Aharon David wife and children, brothers and sisters, and then after one week all the Family gathered in Metula street, to give respect to our father and consol us because of our great loss. Our Father gone and left us orphans, sad and heart broken, our home became the centre of attention. This was a classic example how things can change very quickly. One day you give support to a grieved family and the next day you are the one who get support yourself.

Rav Avroom
Perhaps now is the opportunity to thank our cousin Rav Avroom who done a lot for us again and again and nothing was too hard for him. He consoled all the bereaved families, encourage and pray for them His presence helped us to get over our losses. His wise quotations from the Torah were enlightening and gave the mourners spiritual healing and consoling and support.

Our Father
Since our Father past away, we heard a lot about him, about his kindness to others. Everybody from near and far has been touched by his charisma and kindness, our home was a happy place and welcoming to so many people, during Mum and Dad life time. His endless pursue to do good deeds to so many people, become well known. He done a lot of charitable work and good deeds which taken a big part of his life. So many people, some leave near and others leave far, came forward to tell us stories about Dad. Sometimes he was the one who organise the shiv’ah for people who could not afford it. Many people came to us during our shiv’ah to thank for the support Dad gave them during theirs darkest hours.

Uncle Yehiel
Uncle Yehiel fell during the thirty days of our mourning for Dad. So we missed him very much. The good news is he is getting better. He always made very emotional and very nice hespedim which we loved to read and every body says that he have a heart of a poet. We hope that soon he will start to commute between Ra’anana and Metula Street.

The Family who live abroad
Gid’on, Ben-Hail, Emuna, Menahem and their children went back to their home abroad at the end of our mourning for father. We are missing them hear very much, but we are sure that their heart is here with us.

Metula Street
From time to time I enter the family website and I see new and old stories. I was impressed to see the picture of mum and Jodie. I was
thrilled to see the picture of Dad and Joanne.

Yossi put this week short film about the Adenite community and I read again what Ilana wrote about the women of Metula street. One sentence attracted my attention is, “The magnificent mums of metula street, the wonderful mothers who sacrifice themselves for others without limit.”

My respond to the above
How correct and thrilling, today more than ever, to remember and realise that Metula street, was and remained, a special street, not least, thanks to the wonderful and outstanding effort of those great ladies. Many thanks to Auntie Shulamit and Aviva Chabura who are still keeping of the fire of tradition burning.

Keeping the tradition alive
Thanks to Yehudit Cohen and Mazal chazzan Shalom who kept phoning to Mum always, especially on Fridays and then continue to phone Dad every Friday to wish him Shabat shalom. Those telephones contacts are continuing to the present days. Lets wish them all good health and long life.

Mum and Dad
Mum has founding shares in the creation of the special atmosphere and pleasant aura of metula street. Her house was open to anybody who came unannounced and her hand always open to give the needy. Mum and Dad organised and created network of helping the needy in the community, each one in his own special way. Mum and Dad were ready and willing for any situation or gathering for happy or sad occasion. Their house was open for everybody or anybody like a wailing wall, to tell them about their troubles. Their ears and hearts were open for people who felt they did not get the right end of the stick, or been treated badly or unfairly.

More about Mum and Dad
Their door was open to give attention to people who had no where to go. They were the address for people who felt that only our mum dad could talk on their behalf and solve the problem. They were the centre of life and the backbone to all the Family.

How do we thank them?
How do we thank a couple who sacrifice their life for us?
That kept and nourished the relationship of the near and extended Family.

Open question
How do we keep and protect the legacy ?
How shall we pass the legacy to the next generation?

These questions will remain open for future debate and discussions.

As a hint, please lets remind ourselves, the Family Declaration:

Mother was and remained:
Our Life Centre, Our Precious Heart

Father was and remained:
Our Power, Our Guide, Our Pride

May their memories be blessed