27.10.06
ה’ חשון תשס”ז”

שנה לאמא
כתב – בן חיל
נדמה שרק אתמול עמדנו פה בטקס גילוי המצבה והנה עברה שנה – שנה בלי אמא.
נהוג לומר בלשון סגי נהור “בתי קברות מלאים באנשים שאין להם תחליף”.
אז השנה האחרונה הוכיחה שבאמת לאמא שלנו אין תחליף.
ואני בטוח שלכל אחד מאתנו חסר משהו – לאחד חיוך, לאחד מילה טובה, לאחד חיבוק לאחד תשומת לב ולאחד עזרה ולאחד עיצה.

לי אישית חסר הטלפון היומי שבו אמא היתה מספרת לי מה קורה בבית. לאבא – בוודאי שאמא חסרה. אתמול שמעתי את אבא מספר לפנינה, אשתו של אברום, ש”אף אחד לא מבין את גודל האסון שנפל עלי, אבדה לי המשענת”. אבא נהג לומר לאמא “תהיי בריאה ותשמרי עלי”. לפעמים שכאומרים לי שאבא לא ישן טוב או שכואבת לו האוזן, אז בא לי להגיד: “אז תגידו לאמא” , אבל לצערנו, אמא כבר לא איתנו ולא נשאר לנו אלא להתמודד עם המצב בעצמנו.

לפני כשנה, כשחיפשנו את הנוסח המתאים למצבה באתי לבית הקברות לקבל השראה ממה שכתב אבא על המצבות של הוריו סבא שלמה וסבתא חמאם. לאבא יש שפה עשירה ויראת כבוד למילה הכתובה, ואכן במילים מועטות אבא הצליח לשרטט ולתמצת את אישיותם. למקרא המילים, דמותם כמו עולה וניצבת, קורמת עור וגידים, ממש לנגד עיניך.
מהר מאוד הבנתי שאת כישרון הכתיבה של אבא לא ירשתי.

בבית, אגדה דחתה ופסלה כל הצעה. היא ארגנה סיעור מוחות, היא גייסה את גלעד ומיכל, אמונה ותהילה, גדעון יפתח ויובל, ויוסי וחסון וביחד לאחר יסורים וטיוטות רבות הגענו לנוסח הכתוב. עדין היינו צריכים לקבל את אישורו של אבא ניסיתי ונרתעתי מספר פעמים, עד שתהילה בשיטת ה”בלי חכמות” האופיינית לה הקריאה לאבא את הנוסח המוצע.
התוצאה היתה בכי קורע לב מלווה ב- “כל מילה זהב”, “כל מילה זהב”. לא יכולנו לקבל מחמאה יותר יפה.

ולמה אני מספר את כל זה, כי לפני מספר שבועות, אגדה התקשרה וביקשה הצעה לשלט לדלתות שתרמנו לזכרה של אמא בבית הכנסת של יוסף דאוד.
אגדה לא ביקשה הרבה היא רק רצתה משהו קצר, קולע, מקורי, אמיתי וייחודי.
למוד ניסיון מדקדקנותה הידועה, פניתי לקבל השראה מ”אשת חיל”, וגם פה גיליתי שאת “אשת חיל” אי אפשר לשפר. קצת לפני הסוף נתקלתי במשפט יפהפה, למעשה חצי משפט, שעונה על כל הדרישות וגם מסמל ומתמצת את אמא המשפט הוא “צופיה הליכות ביתה”.
אז בואו נראה מה מסמלות המילים.
המילה “צופיה” היא ציורית ומתנגנת יפה. היא גם מילה טעונה במספר משמעויות: צופיה זה להסתכל קדימה. צופיה זה לצפות ולקוות. צופיה זה גם לתכנן ולהתכונן.
“הליכות” זה התנהלות נכונה והתנהגות נאותה, הליכות זה נימוסים והליכות. הליכות זה גם תוכנית עבודה וביצוע.

“ביתה” – בא להדגיש את מרכזיותו של הבית. ביתה מדגיש את חשיבות המשפחה. ביתה בא להדגיש שתשומת לבה וכל מעייניה היו נתונים למשפחה הקרובה והרחבה.

כמה מילים לנכדים ולנכדות.
נפלה לכם זכות לגדול במחיצתה של סבתא גדולה. סבתא שנתנה הרגשה שכל אחד מהנכדים מיוחד עבורה, סבתא שידעה להקרין את מלוא אהבתה גם לנכדים שנמצאים בחו”ל ולא יודעים עברית, והקפידה לשלוח להם את העוגיות האהובות עליהם, סבתא עם חוכמת חיים שתמיד ידעה להגיד את הדברים הנכונים בזמן הנכון, עם יכולת להקשיב ולדובב ולתת הרגשה טובה בעזרת סיפור, עצה והומור. סבתא שידעה להיות חברה. סבתא שנכדה אומר עליה
I was blessed to have such a grandma.
אנא שימרו ולימדו ממנה ומדרכיה ואמצו את זיכרה ללבכם.
הייתם לה מקור לגאווה, אני תקווה שתמשיכו להיות מקור לגאווה לסבא לעוד שנים רבות.

לסיום סיפור קטן, פעם לאחר שכולם אכלו אמא הכינה עוד סיר אוכל והשאירה את זה על התנור שאלתי אותה למי זה והיא אמרה למי שיבוא. ואכן תמיד מישהו בא.
זה שאמרנו צופיה הליכות ביתה.

יהי זכרה ברוך